במהלך הפעולה, שנאי הפצה יכולים לפעמים לפעול עמוסה בגלל קיבולת מוגזמת, או התחממות יתר או אפילו לשרוף עקב עומס יתר או זרם יתר. בחירת יכולת לא תקינה פוגעת באמינות וביעילות הכלכלית של אספקת מערכות החשמל.
קיבולת שנאי נבחרת על בסיס סטטיסטיקות עומס. מכיוון שקשה לייצר תחזיות עומס מדויקות, בדרך כלל נבחר הקיבולת על סמך העומס המרבי החזוי. לעתים קרובות זה מביא לקיבולת יתר, ומשפיעים לרעה על פעולת מערכת הכוח. אם נבחר על סמך פעולה כלכלית, נגזרו גורם העומס הכלכלי המרבי של השנאי ויחס היכולת המדורגת לעומס מקסימאלי, בהנחה שהפסדי נחושת וברזל שווים. עם זאת, מכיוון שעומסי הפעלה בפועל אינם בהכרח העומסים המרביים המחושבים מסטטיסטיקה של עומס, והעומסים הם אקראיים ויעילות התפעול משתנה, השגת יתרונות כלכליים קשה.
נכון לעכשיו משתמשים בשנאים חדשים עם אובדן נמוך במערכות הפצה להחלפת שנאים בעלי אנרגיה גבוהה, ומפחיתים את אובדן הברזל בלבד בכ- 40%. בהתחשב במספר הגדול של שנאי ההפצה ותנודות העומס הגדולות, היתרונות הכלכליים הם משמעותיים.
שימוש במלואו ביכולת השנאי מבלי לפגוע בחיי השירות שלו צריך להיות השיקול העיקרי בבחירת יכולת שנאי חלוקה. הגישה המומלצת היא לבחור קיבולת שנאי חלוקה בהתבסס על העומס המרבי החזוי (SMAX) ועקומת העומס היומיומית האופיינית, בהתאם לתקן הבינלאומי לעמלה אלקטרוטכנית (IEC), הנחיות לשנאים שזכתה בשמן. תקן זה אומץ בסין. היתרון בגישה זו הוא שהיא לוקחת בחשבון את יכולת העומס הרגילה של השנאי, תוך שימוש במלואו ביכולת המדורגת של השנאי מבלי לקצר את תוחלת החיים שלו. זה מקטין את ההשקעה ומשפר את תנאי התפעול של רשת ההפצה, וכתוצאה מכך יתרונות כלכליים משמעותיים.